ברגעי הלידה הייתי ממש קרוב, אם המיילדת היתה משתפת פעולה לבטח גם הייתי מתנדב למשוך את ניצן החוצה, אבל רצה הגורל ואחרי כמעט 35 שעות בחדר כשהעיפות גורמת לך לרצות לתלוש שערות מהאף כדי לנסות להשאר ער - והדבר היחיד שעומד לרשותך זה קוקטל האדרנלין שמשמש כבן לוויה צמוד לאירוע... לקטנטנה היו תכניות יציאה אחרות עבורנו.
משתם חלון ההזדמנויות בן 3 השעות לפתיחה מלאה, וללידה צרחתית רגילה, גם למיכל לא נשאר יותר כח לדחוף, והצוות נאלץ להביא ציוד כבד מבית הובר/דייסון - הלוא הוא מכשיר הוואקום. תמיד חיבבנו שואבי אבק, גם הפעם השואב לא אכזב ובמשיכה אחת הילדה יצאה. בסיפורים מפחידים אותך מראש קונוס לתינוק בסגנון הכובע של דן דין השופט, אבל המלאך שלנו נולדה מושלמת כמעט ללא סימן שמעיד על מה שהתחולל כדי לחלץ אותה לאוויר העולם.
התרגשתי מאוד כשמשכו אותה, ציפיתי להתרגש יותר... אבל במשך השהייה הארוכה בחדר הלידה פיתחתי קורים של עייפות שמסכו על ההתרגשות ובכל זאת חיפשתי דמעות, לכשמצאתי אותם דאגתי לבלוע אותם מיד בהפגנתיות. ראשית כדי לא להרטיב את תדמית המאצ'ו ושנית - זה לא ממש מצטלם טוב.
אחרי פחות מדקה על החזה של האם לוקחים את העולל בלי לשאול יותר מידי לרצונם של ההורים, כך שפספסתי תמונה אדירה... אחרי מקלחת קצרה שהבנתי שהאחיות מבצעות אותה במיומנות שתראה לכל צופן מן הצד כברוטלית... התינוקת מגיעה, עטופה כמו מומיה וכשראיתי אותה בפעם הראשונה, הדימוי הראשון שעלה לי זה בובת "בבושקה" שכלואה בתוך מעטפת מגוננת.
 |
| לידה... ועוד דקותיים אחרי |
טענה אבולוציונית עתיקה גורסת שהתינוקות ביום לידתם דומים לאב, זאת כדי להסיר עננת חשש מליבו ולחזק בקרבו את רגשות האבהות והשייכות לרך הנולד. חיפשתי חיפשתי - ולא ממש מצאתי.
בדקות הראשונות, ניצני שלי היתה תפוחה ונפוחה - השפתיים הזכירו לי קופיף קטן שלא מבין מה עובר עליו, רגע הוא פה והופס הוא שם... ("אבל אני רוצה להיות שם" מכיר מי שמכיר). המשפחה טענה שהשפתיים באו ממני, אז נרגעתי ולקחתי בננה. אך החשש כי איזה אחות רחמנייה החליפה לי את הילדה מתחת לברז השטיפה המשיך לקנן בראשי - עד שראיתי את האצבעות הדקיקות שהן העתק מושלם של ידי הפסנתרן של מיכל אשתי.
הבכי הראשון הגיע מאוחר, אני לא מאמין שבאותם רגעים ראשוניים כה ייחלתי לבכי הזה - בפרספקטיבה מאוחרת אני מפחד שייחלתי קצת יותר מידי, הבכי הזה הפך לחלק בלתי נפרד משגרת יומי ולילותי.
(לעדכן קטע בכי ראשון)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה