געגוע

יומיים עברו, מתוך שרות מילואים בן 28 יום.
נפרדתי מניצני ביום ראשון בנשיקה רכה אך חטופה... בכדי לא להפריע לשנת היופי הנסיכותית.
יומיים עברו ואני מרגיש געגוע מהסוג החדש והבלתי מוכר, געגועים לילדים. אני זוכר באופן חטוף שכשאבי היה נקרא למילואים בצעירותו הייתי מחכה בקוצר רוח לבואו בעיקר עקב ההכרה שמשהו מוצלח יגיע יחד עמו... כשהיינו קטנים זה היה טבלאות שוקולד עילית בעטיפת ברבאבא  מעוטרת. וכשהתבגרנו תמיד החזרה לוותה בצעצוע מאתגר.
פילאי הטכנולוגיה היום מאפשרים לאישתי להעביר אלי תמונות של הקטנה בשידור חי, כך שהגעגוע הופך יותר נח.